כלבנות טיפולית

מה הופך מפגש עם כלב למפגש טיפולי?

קל להבין מדוע מפגש עם כלב יכול להיות נעים, אבל הנאה לבדה אינה הופכת את הפעילות לטיפול. ביקור של כלב בבית אבות, בבית חולים או במועדון יכול לשמח ולעודד שיחה, אך במסגרת טיפולית צריכה להיות סיבה ברורה לכל פעילות.

אם, למשל, אדם מתבקש להבריש את הכלב, המטרה אינה רק שהכלב יהיה מסורק. הפעולה יכולה לשמש לתרגול אחיזה, תכנון, התמדה או יצירת קשר. כאשר אדם נותן לכלב הוראה, אפשר לעבוד באמצעות הפעולה על דיבור ברור, ביטחון, זיכרון או היכולת ליזום.

לכן, כאשר כלב משתלב במסגרת טיפולית, המפגשים צריכים להיות מתוכננים סביב מטרות ברורות ולהתבצע על ידי איש מקצוע בעל הכשרה המתאימה לסוג ההתערבות. לאורך התהליך חשוב לבדוק לא רק אם המטופל נהנה, אלא גם אם הפעילות אכן עוזרת לו להתקדם.

מה תפקידו של הכלב בתהליך?

כלב טיפולי הוא שותף במפגש, אבל מי שמוביל את התהליך הוא איש המקצוע. הוא מכיר את המטופל, בוחר את הפעילות, מתאים את רמת הקושי ומחליט מתי נכון להתקדם ומתי דווקא לעצור.

הכלב מביא למפגש משהו שקשה לפעמים ליצור באמצעות שיחה בלבד. הוא מגיב למה שקורה ברגע עצמו, מעורר סקרנות ומאפשר לאדם להשתתף בלי להרגיש שכל תשומת הלב מופנית לקושי שלו.

לדוגמה, במקום לבקש מאדם מבוגר לקום מהכיסא רק כדי “לעשות תרגיל”, אפשר להניח את המברשת של הכלב במרחק בטוח ולבקש ממנו להביא אותה. הפעולה דומה מבחינה תפקודית, אבל היא מקבלת הקשר ומטרה שקל יותר להתחבר אליהם.

בהתאם למטופל, המפגש יכול לכלול:

• ליטוף או הברשה של הכלב.
• מתן הוראות פשוטות וחזרה עליהן.
• הכנת ציוד לקראת פעילות.
• זכירת שמו של הכלב או סדרה של משימות.
• בחירה בין משחקים שונים.
• הליכה משותפת במסלול בטוח.
• שיחה על רגשות, קשר, אחריות וגבולות.
• פעילות קבוצתית המחייבת המתנה לתור ושיתוף פעולה.

לא כל אדם צריך לבצע את כל הפעולות. לעיתים מספיק שהכלב יישב בקרבת המטופל ויאפשר היכרות הדרגתית. המטרה היא להתאים את המפגש לאדם, ולא לגרום לאדם להתאים את עצמו לפעילות שהוכנה מראש.

מה קורה במפגש הראשון של כלבנות טיפולית?

לפני שמתחילים, חשוב להבין כיצד האדם מרגיש בקרבת כלבים. יש אנשים שמיד רוצים ללטף ולהתקרב, אחרים זקוקים לזמן ויש גם מי שפשוט אינם מעוניינים במפגש כזה. כל אחת מהתגובות האלה לגיטימית.

במפגש הראשון בודקים גם אם קיימות אלרגיות, מגבלות בתנועה, קושי בהבנת הוראות או חוויה קודמת שהותירה פחד מכלבים. אצל אדם מבוגר חשוב להסתכל גם על היכולת לקום, ללכת ולשמור על שיווי משקל. אפילו רצועה המונחת במקום הלא נכון יכולה להפוך למכשול.

רק לאחר ההיכרות אפשר להגדיר מטרה שמתאימה לאדם. “ליהנות מהמפגש” היא התחלה טובה, אך במסגרת טיפולית נרצה להבין מה אנחנו מנסים לקדם: האם האדם יוזם יותר? נשאר בפעילות למשך זמן ארוך יותר? מצליח לבצע רצף של פעולות? מוכן לצאת מהחדר או לתקשר עם אדם נוסף?

המטרות יכולות להיראות קטנות, אך בתהליך שיקומי דווקא השינויים הקטנים הם פעמים רבות אלה שמאפשרים להתקדם.

טיפול רגשי באמצעות כלבים

יש אנשים שמתקשים לדבר ישירות על עצמם. כאשר הכלב נמצא בחדר, אפשר להתחיל את השיחה ממנו: האם הוא רגוע או חושש? מה עוזר לו להרגיש בטוח? כיצד יודעים שהוא רוצה להתקרב ומתי צריך לתת לו מרחב?

דרך השיחה על הכלב ניתן לעסוק גם ברגשות של המטופל, בלי להעמיד אותו מיד במרכז. הפעילות יכולה לפתוח מקום לשיחה על פחד, אמון, תסכול, גבולות ויצירת קשר.

טיפול רגשי באמצעות כלבים יכול להשתלב לצד טיפול רגשי למבוגרים, אך אינו מחליף הערכה או התערבות של איש מקצוע כאשר קיימת מצוקה משמעותית. הכלב יכול לסייע ביצירת הקשר, אך הטיפול עדיין צריך להתייחס לקושי עצמו ולמטרות שנקבעו עבור האדם.

תרגול חשיבה וזיכרון באמצעות כלב טיפולי

לא תמיד קל לשכנע אדם לתרגל זיכרון, קשב או תכנון באמצעות דף משימות. פעילות עם כלב יכולה לתת לאותו תרגול הקשר מעשי יותר.

אפשר, למשל, לבקש מהמטופל לזכור אילו חפצים צריך להכין לקראת הפעילות, לבצע מספר פעולות לפי סדר או להסביר לאדם אחר כיצד לתת לכלב הוראה. הפעילות עצמה אינה בהכרח מורכבת, אך היא דורשת תשומת לב, התארגנות וקבלת החלטות.

כאשר קיימת פגיעה ביכולות החשיבה, ניתן לשלב פעילויות כאלה כחלק מתהליך שיקום קוגניטיבי. יחד עם זאת, הצלחה במשימה עם הכלב אינה מעידה בהכרח על שיפור כללי. חשוב לבדוק אם היכולת שנלמדה באה לידי ביטוי גם בפעולות אחרות בחיי היומיום.

שילוב כלב טיפולי בתרגול תנועה ותפקוד

הושטת יד, אחיזה במברשת, שינוי תנוחה או הליכה לצד הכלב יכולות לכלול מרכיבים תנועתיים. היתרון הוא שהאדם אינו נע רק משום שביקשו ממנו להתאמן, אלא כדי לעשות משהו שיש לו מטרה ברורה בתוך המפגש.

אבל כאן צריך להיות זהירים. כלב יכול למשוך ברצועה, לשנות כיוון או להתקרב באופן מפתיע. עבור אדם בריא זה אולי לא משמעותי, אך עבור אדם שסובל מחולשה או מחוסר יציבות זו עלולה להיות סכנה.

אצל אדם מבוגר צריך לבחון את הפעילות כחלק מהתמונה הרחבה של שיקום גריאטרי. יש להתייחס לא רק לרצון להשתתף, אלא גם ליכולת ללכת בבטחה, לקום, להתיישב ולהתמודד עם שינויים בסביבה. במידת הצורך אפשר לקיים את הפעילות בישיבה או ללא אחיזה ברצועה.

האם כלב טיפולי לחרדות יכול להחליף טיפול מקצועי?

לא. כלב טיפולי לחרדות יכול להשתלב בתוכנית טיפולית, אך הוא אינו תחליף לאבחון, לפסיכותרפיה או לטיפול רפואי כאשר הם נדרשים.

אצל חלק מהמטופלים, נוכחות הכלב עשויה לתרום לתחושת רגיעה במהלך המפגש ולהקל על ההשתתפות בפעילות. עם זאת, התגובה לכלב משתנה מאדם לאדם ואין להסיק ממפגש נעים שהחרדה עצמה טופלה.

במסגרת תהליך שמונחה על ידי איש מקצוע, אפשר להשתמש במפגש כדי לתרגל פעולות שמתאימות לקושי של המטופל. אדם שחושש לדבר יכול להתחיל במתן הוראה קצרה לכלב, ואדם שנמנע מפעילות מסוימת יכול להתקרב אליה בהדרגה ובקצב שמתאים לו. הכלב יוצר סיבה מוחשית להשתתף, אך אופן התרגול ורמת הקושי צריכים להיקבע לפי מצבו של האדם ולא לפי תגובתו של הכלב בלבד. 

המטרה אינה להסתיר את החרדה באמצעות הכלב, אלא להשתמש במפגש כדי לעזור לאדם להתמודד איתה בצורה הדרגתית ובטוחה.

כלבנות טיפולית בגיל השלישי ובמצבי דמנציה

עבור אדם מבוגר, המפגש עם הכלב עשוי לעורר זיכרונות, שיחה או רצון לקחת חלק בפעילות. לפעמים אדם שכמעט אינו משתתף בשיחה קבוצתית מגיב כאשר שואלים אותו אם היה לו כלב בעבר. משם יכולה להתפתח שיחה על הבית שבו גדל, על המשפחה או על שגרת החיים שהייתה לו.

כאשר קיימת ירידה בזיכרון, אין צורך לבחון את האדם או להעמיד אותו בפני שאלות שעלולות לגרום לו להרגיש שנכשל. אפשר להתמקד במגע, בפעולה פשוטה ובחוויה שמתרחשת כאן ועכשיו.

במסגרת טיפול בדמנציה ניתן להשתמש בפעילות עם כלב כדי לעודד קשר, השתתפות ופעילות משמעותית המותאמת ליכולות שנותרו לאדם. המשימות צריכות להיות פשוטות וברורות ולא ליצור עומס, בלבול או תחושת כישלון.

הפעילות אינה מיועדת לרפא את המחלה, לעצור את התקדמותה או להשיב יכולות שאבדו. את השפעתה צריך לבחון לפי תגובת המטופל ולפי המטרות שנקבעו עבורו, בלי להבטיח שיפור בזיכרון, בתפקוד או במהלך המחלה.

למי כלבנות טיפולית מתאימה – ולמי פחות?

אנחנו נוטים לחשוב שכולם שמחים לפגוש כלב, אבל זה פשוט לא נכון. יש אנשים שמפחדים מכלבים, נרתעים ממגע או אינם מרגישים בנוח בקרבתם. אחרים יכולים לאהוב כלבים ועדיין לא לרצות שהם יהיו חלק מתהליך אישי.

לפני תחילת המפגשים כדאי לבדוק:

• האם האדם מעוניין בפעילות.
• האם הייתה לו בעבר חוויה מפחידה עם כלב.
• האם קיימת אלרגיה או רגישות.
• האם מצבו הרפואי מחייב התייעצות עם הצוות המטפל.
• האם קיימת סכנת נפילה.
• האם ההתנהגות של האדם עלולה לסכן אותו או את הכלב.
• האם אפשר להגדיר מטרה שהפעילות באמת יכולה לשרת.

אין לכפות אינטראקציה, גם אם בני המשפחה מאמינים שהיא תועיל. כאשר אדם אינו מסוגל להסביר את התנגדותו במילים, חשוב לשים לב להתרחקות, למתח, לאי־שקט או לשינוי בהתנהגות.

רווחת הכלב במהלך המפגש הטיפולי

כאשר מדברים על הצלחת הטיפול, קל להתמקד רק במטופל. אבל גם הכלב הוא יצור חי עם צרכים, גבולות ותגובות משלו.

הכלב צריך להיות בריא, נקי ובעל התנהגות יציבה המתאימה למפגש עם אנשים. האדם שמוביל אותו צריך להכיר היטב את שפת הגוף שלו ולשים לב לשינויים בהתנהגות במהלך הפעילות. סימן בודד לא תמיד מעיד על מצוקה, אך כאשר הכלב מנסה שוב ושוב להתרחק, נמנע ממגע, נעשה חסר מנוחה או מציג כמה סימני מתח יחד, צריך לאפשר לו הפסקה ולבדוק אם נכון להמשיך במפגש.

גם המטופל צריך לקבל הסבר לגבי מגע נכון. אין למשוך את הכלב, לחבק אותו בכוח, להתקרב לפיו או להפריע לו בזמן מנוחה. שמירה על גבולותיו של הכלב אינה עניין צדדי; היא חלק מהדוגמה שהמפגש נותן לגבי קשר, הקשבה וכבוד לאחר.

איך יודעים אם התהליך באמת עוזר?

תגובה חיובית לכלב היא סימן נעים, אבל היא עדיין לא מספרת לנו אם המטרה הטיפולית הושגה. אדם יכול לחייך וליהנות מהמפגש בלי שחל שינוי בקושי שבגללו התחיל את התהליך.

לכן כדאי להגדיר מראש מה מחפשים. האם המטופל נשאר זמן רב יותר בפעילות? האם הוא יוזם יותר? האם הוא מצליח לבצע משימה עם פחות עזרה? האם הפעילות מאפשרת לו לעשות משהו שלא היה מוכן לעשות קודם?

אם לאחר תקופה אין התקדמות, אין פירוש הדבר שהמטופל נכשל. יכול להיות שצריך לשנות את המשימה, לבחור מטרה אחרת או להבין שהכלי הזה פשוט אינו מתאים לו. טיפול טוב אינו נמדד בכמה זמן ממשיכים בו, אלא ביכולת לבדוק בכנות אם הוא משרת את האדם.

מה חשוב לבדוק לפני שבוחרים טיפול באמצעות כלבים? 

לפני שמתחילים כדאי לשאול מי מוביל את התהליך, מה הכשרתו וכיצד היא קשורה למטרה של המטופל. חשוב לברר כיצד נבחר הכלב, איך שומרים על בטיחות ומה קורה כאשר המטופל או הכלב חווים קושי במהלך המפגש.

כדאי לשאול גם כיצד נמדדת ההתקדמות והאם מתקיים קשר עם אנשי מקצוע נוספים שמלווים את האדם. כאשר מדובר בתהליך שיקומי מורכב, הפעילות עם הכלב אינה צריכה לעמוד בפני עצמה. היא צריכה להשתלב בתמונה הרחבה ולא להתחרות בטיפולים האחרים.

לסיכום

כלבנות טיפולית יכולה לאפשר לאדם לפגוש את הקושי שלו בדרך מעט אחרת. הכלב עשוי לעורר עניין, להקל על יצירת הקשר ולהעניק לפעילות משמעות שמגבירה את הרצון להשתתף. עם זאת, לא כל אדם זקוק לה, לא כל כלב מתאים לה ולא כל מפגש נעים הוא בהכרח טיפול.

אנחנו ב-Restart Therapy מאמינים שתהליך שיקומי נכון מתחיל בהיכרות עם האדם שמאחורי האבחנה. חשוב להבין מה קשה לו, מה משמעותי עבורו ומה יכול לעזור לו להתקדם. אם בוחרים לשלב כלב בתהליך, הוא צריך להיות חלק מתוכנית מותאמת, בטוחה ומציאותית, ששומרת גם על המטופל וגם על הכלב.