מה ההבדל בין פרקינסוניזם לפרקינסון?
פרקינסוניזם היא אוסף של תסמינים וסימנים מוטוריים המשתייכים להפרעות תנועה ועלולים להגביל את התפקוד היומיומי. מחלת פרקינסון היא הגורם הראשוני לפרקינסוניזם, והמוכר ביותר אך ישנם גורמים וסיבות נוספות שיכולות להוביל לפרקינסוניזם, לדוג': תרופות, רעלים, טראומה, זיהום במערכת העצבים ועוד.
מהם התסמינים הנכללים תחת פרקינסוניזם?
- נוקשות בתנועה בשרירים – העדר גמישות ותנועות ספונטניות בגב, בצוואר, בידיים וברגליים עקב טונוס שרירים מוגבר.
- איטיות בתנועה(bradykinesia) ומיעוט תנועה (hypokinesia) עד חוסר תנועה (akinesia) – האיטיות מתבטאת בכל מגוון התנועות של החולה, כולל הבעות הפנים, בליעת רוק, דיבור איטי ומונוטוני. יש קושי בקימה, כניסה ויציאה ממכונית וסיבוב במיטה. העדר טלטול ידיים בזמן הליכה, צעדים קטנים והליכה איטית. האיטיות בתנועה היא שמביאה לעיקר המוגבלות התפקודית.
- רעד – הרעד הפרקינסוני הקלאסי מופיע דווקא כאשר חלק הגוף המעורב מצוי במנוחה ובתמיכה מלאה. האזור השכיח ביותר של הרעד הוא ביד. הרעד יכול גם לערב את הלסת או השפתיים, וכן את הרגליים. בדרך כלל נפסק הרעד, כאשר החולה מתחיל לעשות תנועה בגפה. הרעד הוא הסימן הראשון בכ-70% מהלוקים במחלה.
- הפרעת יציבה וסיכון מוגבר לנפילה – במחלת הפרקינסון ההפרעה ביציבות בד"כ מופיעה בשלב מאוחר יותר אך בסוגים אחרים של פרקינסוניזם נפילות יכולות להופיע כבר בשלבים הראשונים של המחלה.
- הפרעת הליכה – צמצום אורך הצעד, ובעקבות זאת הפחתה במהירות ההליכה. גם גובה הצעד פוחת, ויש נטייה לגרירת רגליים. תיתכן התפתחות של תופעת הקפאון בהליכה Freezing שפוגעת ברצף ההליכה. מדובר במצב מסוכן שבו באופן פתאומי תנועת הרגליים נפסקת באמצע ההליכה. לכן גם חולים אלו נוטים ליפול.
נבדק שלוקה בלפחות 2 מתוך 3 הסימנים הפרקינסוניים המרכזיים – רעד, נוקשות ואיטיות בתנועה ניתן לאבחנו כלוקה בפרקינסוניזם. השלב הבא הוא להבין מה המקור לבעיה.
פרקינסוניזם יכול להיגרם ממגוון מצבים וממגוון מחלות:
- פרקינסוניזם ראשוני – זהו למעשה מחלת הפרקינסון.
- פרקינסוניזם שניוני – נובע מסיבות וממצבים שונים, כמו תרופות (בעיקר תרופות אנטי פסיכוטיות נוירולפטיות), רעלים (לדוג' הרעלת מגנזיום), טראומה (כגון חבלת ראש טראומטית ואובדן הכרה ממושך), זיהומי מערכת העצבים (לדוג' אנצפליטיס), שינויים וסקולריים (מחלות כלי דם במוח) ועוד. פרקינסוניזם שניוני נוטה להישאר ברמה סטטית, כלומר התסמינים אינם מתקדמים ומחריפים עם הזמן כמו מחלת הפרקינסון (פרקינסוניזם ראשוני). במצבים מסוימים התסמינים יכולים אף להשתפר במידה ומטפלים בסיבה המקורית, בין היתר באמצעות תרופות הניתנות לחולי פרקינסון.
- תסמונות פרקינסון פלוס – קבוצה של מחלות מוח ניווניות שמתבטאות באופן בולט בפרקינסוניזם. אך כוללות גם מאפיינים נוספים שאינם חלק ממחלת הפרקינסון:
- Progressive Supranuclear Palsy (PSP) – בדרך כלל ללא רעד, דיסארטריה שכיחה (קושי בהיגוי ובדיבור), מאופיין בהפרעה ביציבה ונפילות מוקדצות, ירידה קוגבניטיבית נוקדמת, הפרעה בתנועות עיניים. לרוב התרופות הדופמינרגיות פחות יעילות במחלה הזו והתקדמות המחלה מהירה.
- Multiple System Atrophy (MSA) – פרקינסוניזם המתקדם מהר, ולרוב לא מגיב לטיפול תרופתי. בנוסף למרכיבים הפרקינסוניים המחלה מאופיינת באי ספיקה של המערכת האוטונומית המובילה לתת לחץ דם בעמידה, חוסר הזעה, בעיות בתפקוד השליטה על הסוגרים ועוד.
- Dementia with Lewy bodies– דמנציה עם גופיפי לואי היא אחת מתסמונות הפרקינסון שהסימפטום העיקרי שלה הוא שיטיון (דמנציה), קרי ירידה קוגניטיבית. נוסף על כך החולים במחלה סובלים מהזיות ראייה, תנודתיות במצב הקוגניטיבי ומסימפטומים מוטוריים בדומה לאלה של פרקינסון (רעד, נוקשות, איטיות והפרעות יציבה). המחלה היא מחלה מתקדמת והתסמינים מחמירים עם השנים. לאור סימפטומים דומים, חשוב לעשות אבחנה מבדלת עם אלצהיימר ופרקינסון.
- הפרעות תורשתיות-ניווניות – כיום ידוע על לפחות 10 גנים שגורמים לפרקינסוניזם, שמאוד דומה או זהה למחלת פרקינסון. בחלק מהמקרים הביטוי מתחיל בגיל מאוד צעיר, ואף בילדות.
כיצד פרקינסוניזם וסקולרי עשוי להתבטא ביום יום?
במצבים של פרקינסוניזם וסקולרי, הפגיעה עשויה להתבטא פחות ברעד הקלאסי שמזוהה עם פרקינסון ויותר בקושי בולט בהליכה, חוסר יציבות, צעדים קטנים ותחושת "היתקעות" בתחילת התנועה. לעיתים בני המשפחה שמים לב קודם כול לכך שהאדם נעשה איטי יותר, פחות יציב בעמידה או מתקשה להתחיל ללכת, ורק אחר כך עולה הצורך בבירור נוירולוגי מסודר. לכן, כאשר מופיעים שינויים בהליכה, ירידה ביציבות או נפילות חוזרות, חשוב להביא בחשבון גם אפשרות של פרקינסוניזם וסקולרי.
טיפולים פרא-רפואיים לשיפור התפקוד בקרב אנשים עם פרקינסוניזם
אורח חיים מסוים עשוי לשנות את ההתמודדות עם הסוגים השונים של פרקינסוניזם. אחת מן ההמלצות היא להישאר פעיל מבחינה גופנית, לנסות לקיים את הפעילויות היומיומיות הרגילות, לבצע פעילות גופנית באופן קבוע ולשלב טיפולי פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק וקלינאית תקשורת כנדרש.
כמו כן, מומלץ לבצע התאמה מרבית של סביבת המגורים להגברת הבטיחות בעקבות הפרעות ההליכה והיציבה והסיכון המוגבר לנפילות. הדרך הטובה ביותר לבצע התאמות מסוג זה היא להיוועץ עם מרפאה בעיסוק שמתמחה בנגישות והתאמות דיור.
שיקום ביתי רב מקצועי לחולי פרקינסון ופרקינסוניזם
אצלנו בRestart Therapy, שיקום פרטי בבית הלקוח, ניתן להתייעץ טלפונית עם אנשי מקצוע, לקבל מידע רלוונטי ולקבל המלצות על מטפלים מתאימים בתחומי הפיזיותרפיה, הריפוי בעיסוק, קלינאית תקשורת ודיאטנית קלינית. כל המטפלים בעלי ניסיון והכשרה של שנים בתחום השיקום הנוירולוגי.
מחלות מסוג פרקינסוניזם פוגעות במגוון תחומי החיים ולכן נדרש טיפול רב מקצועי ורב תחומי המשתנה מעת לעת בהתאם למצב הרפואי והתפקודי של החולה. אנחנו מציעים תוכניות שיקום וטיפול, אצלכם בבית, הניתנות לשינוי בהתאם לצורך בכל נקודת זמן, בליווי מנהל תיק רפואי (case manager) שגם הוא מטפל מוסמך.
שאלות ותשובות:
מתי מומלץ להתחיל בתוכנית שיקום עבור אדם שאובחן עם פרקינסוניזם?
ההמלצה המקצועית היא להתחיל בתהליך שיקומי סמוך ככל הניתן למועד האבחנה, ולא להמתין להידרדרות תפקודית. התערבות מוקדמת – הכוללת פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק וקלינאות תקשורת – מסייעת בשימור טווחי התנועה, חיזוק השרירים, ומקנה למטופל ולמשפחתו כלים ואסטרטגיות להתמודדות נכונה עם שינויים עתידיים, עוד לפני שהם מגבילים את שגרת היומיום.
האם יש קשר בין מחלות רקע כמו סוכרת ולחץ דם להופעת הפרעות תנועה בגיל המבוגר?
כן, קיים קשר. גורמי סיכון המשפיעים על כלי הדם, כגון יתר לחץ דם לא מאוזן או סוכרת, עלולים לפגוע באספקת הדם התקינה לאזורים במוח האחראיים על בקרת התנועה. מצב כזה עלול להוביל להתפתחות של פרקינסוניזם וסקולרי. משום כך, שמירה על איזון רפואי של מחלות הרקע היא חלק בלתי נפרד מניהול המצב ומניעת החמרה, לצד הטיפול התנועתי.
כיצד תהליך שיקומי מסייע בהתמודדות מעשית עם תופעת ה"קפאון" (Freezing) בהליכה?
תופעת הקיפאון, שבה הרגליים מרגישות "דבוקות" לרצפה, עלולה להגביר את הסיכון לנפילות. במסגרת טיפולי פיזיותרפיה, המטופלים רוכשים אסטרטגיות תנועתיות שנועדו "לעקוף" את הקושי ולסייע ביציאה מהקיפאון. טכניקות אלו כוללות לרוב שימוש ברמזים ויזואליים (כמו דמיון של מכשול שיש לצעוד מעליו) או רמזים שמיעתיים (הליכה לפי קצב מוגדר), המסייעים לגוף לחזור להליכה רציפה יותר.
מה תפקידה של התזונה כחלק ממעטפת הטיפול בהפרעות תנועה אלו?
לייעוץ תזונתי על ידי דיאטנית קלינית יש חשיבות רבה מכמה סיבות. ראשית, ספיגתן של תרופות מסוימות הניתנות להפרעות תנועה עשויה להיות מושפעת מצריכת חלבונים, ולכן ישנה חשיבות להתאמת זמני הארוחות לנטילת הטיפול. שנית, קשיים אפשריים בבליעה או איטיות באכילה עלולים להוביל לירידה בלתי רצויה במשקל ובמסת השריר. התאמת תפריט אישי תומכת בשמירה על כוחו של המטופל ומספקת את האנרגיה הנדרשת לתהליך השיקום.