המאמר נכתב על ידי אסתי הייטנר, מלווה תהליכי שינוי קריירה ופרישה, וכותבת סיפורי חיים, בוגרת לימודי כתיבת סיפורי חיים בדגש ביבליותרפי.
תהליך כתיבת סיפור חיים של אדם עשוי להיות בעבורו מתנת חיים, לא פחות. זהו תהליך בעל פוטנציאל להיות מהנה, משמעותי ואף בעל ערך תרפויטי – החל במפגשים עצמם וכלה בתוצר, שהוא ספר הנסוב סביב דמותו של האדם, אירועי חייו והערכים שהיה רוצה להנחיל לדורות הבאים.
מדוע כתיבת סיפור חייו של אדם בגיל השלישי היא חוויה מעצימה ומיטיבה עבורו? המשיכו לקרוא את המאמר ותגלו.
בפתח ספרו האוטוביוגרפי "מחרוזת ענבר – פרקי חיים" כותב הסופר אלי עמיר בן השמונים וחמש: "הרשימות הקצרות המכונסות בספר זה מאפשרות לי לצלול לתוך הזמן הפנימי שלי, להשתחרר מעט מהזמן החיצוני שדוהר קדימה (…). עצם החזרה לעבר, לזמנים שבהם הייתי צעיר, מסיבה לי עונג, ובייחוד אם אמנע עכשיו מלגעת בפצעים שהיו בדרך".
מרבית בני האדם אינם סופרים, אך כל אחד יכול לספר את סיפורו לכותב רגיש ומיומן, שילווה אותו, בעדינות, בצלילה לזמן הפנימי, ויכוון זרקור לתקופות ולאירועי עבר שההזכרות בהם מסבה למספר עונג: הצלחות, הישגים, רגעים בהם חש מוערך או נאהב ועוד.
לכל אדם יש סיפור, שראוי להיות מוקשב ומסופר. במהלך עבודתי עם אנשים בגיל השלישי שאת סיפור חייהם העליתי על הכתב, היו כאלה שחשו שאירועי חייהם מעניינים וראויים להיות מתועדים, ואף יזמו זאת, ולעומתם אנשים שחשו ש"אין להם סיפור", ובלחץ בני משפחתם נעתרו לאפשר לי "לנסות ולדלות" את סיפורם. אלה וגם אלה קיבלו לידיהם בתום התהליך ספר שהם ה"גיבור המרכזי" שבו, ואשר כולל את אירועי חייהם ומצביע על החותם שהם מותירים. "הייתי שמחה להכיר את האישה הזו", אמרה לי אישה בת שמונים ושש, מאלה שחשו ש"אין להם סיפור", לאחר שסיימה לקרוא את טיוטת הספר המתעד את חייה. קשה להמעיט בחשיבות ההזדמנות להתבונן ממרומי השנים על מסכת החיים, על העשייה ועל החותם שאדם מותיר, ולחוש ש"יש לכל זה טעם" ומשמעות.
הקשבה לאדם המספר את סיפור חייו עשויה להפיג, ולו במעט, את בדידותו – זו הקיומית, וזו שאופיינית כל כך לגיל המבוגר, עקב נסיבות חיים של התאלמנות, פטירת חברים קרובים, קשיי ניידות, יציאה ממעגל העבודה וכו'. חשוב שהמקשיב (במקרה זה כותב סיפור החיים) יהיה אדם מקבל, חומל, לא שיפוטי, שתופס את מלאכת כתיבת סיפורי החיים בראש ובראשונה כהזדמנות לאפשר למספר הסיפור חוויה מיטיבה ומשמעותית.
בתהליך טמונה הזדמנות לאדם להתבונן במבט חדש וחיובי גם על אירועים קשים, כישלונות או כאלה שיצרו אצלו רגשות אשם וחרטה. כותב סיפור החיים ינסה להתמקד ואף להצביע על הכוחות שגייס האדם כדי להוציא עצמו ממצבים קשים, על תהליכים חיוביים שעבר עם השנים, כגון התמתנות והתרככות וכדומה.
רחלי ראובן, בשירה "סיפור" הטיבה לנסח זאת:
"זו הזדמנות נדירה להעניק לאדם מתנת חיים.
לאפשר לו לקבל את הסיפור שלו בחזרה
מלוטף באור חדש
באופן כזה שיוכל להניח אותו בליבו
מבלי שידקור אותו כמו שנהג לעשות קודם לכן …"
סיפור חיים עונה לעתים קרובות על צורך של אדם להנציח את הדורות הקודמים, או בן משפחה שאיבד, כמו גם להשאיר מורשת לדורות הבאים: להביע, דרך הסיפור ו/או באופן ישיר, את ה"אני מאמין" שלו, את השקפותיו, בקשותיו ורגשותיו. יש פה ביטוי למשאלה כמוסה, לעתים בלתי מודעת, של "תזכרו אותי/אותנו", ואולי אפילו רצון להשפיע על האופן בו יזכרו אותו/אותם. בנוסף, הספר עצמו מייצר לבני המשפחה נושאי שיחה חדשים והזדמנות להבעת רגשות כלפי ההורה או הסב/סבתא עליהם הספר נכתב.
כל התוכן באתר נכתב על ידי מטפלים מטעם Restart Therapy ומשקף את הידע והניסיון האישי והמקצועי של אותם מטפלים. עם זאת, תוכן האתר והמידע שמוצג בו אינו מהווה המלצה או ייעוץ רפואי ואינו מחליף התייעצות מקצועית אישית עם רופא או מטפל מוסמך. יישום המלצה או קבלת החלטה רפואית על סמך קריאה באתר הם על אחריות הקורא בלבד. כל הזכויות על תוכן האתר שמורות לRestart Therapy ולאסתי נעים-פלד. אין להשתמש או להעתיק תוכן או מידע מהאתר ללא אישור בכתב של אסתי נעים-פלד וללא קישור לאתר זה.
Ⓒ כל הזכויות שמורות ל-Restart Therapy
Produced by Webzilla